צל העולם חלק א

צל העולם חלק א

שער א תכלית האדם

עזרי מעם ה׳ כי בעלות במחשבת היוצר לברא העול׳ לא לצרכו בראו לא ליתרונו יוסד כי לא נתעלה בשום דבר מחודש כדכתיב אני ה׳ לא שניתי לפני׳ ולאחו׳ אחד בלי שנוי בלי פירוד בלי חבור בלי ראשי׳ בלי תכלית אין לו דבר נושן ולא מחודש כי הכל בידו עתים זמנים ימי׳ שנים חדשים אינם לפניו רגעי חלק השעה והוא טוב וחשוב לו וברע לא יחפוץ וטבעי הרעה מתנגדת וטבע הטובה מתאחדת לכן נשמת האדם היא העולה למעל׳ ורוח הבהמה שבא אל טבעה תרד למטה לארץ ונמשל האדם לכלי היין השוקט על שמריו כי תמיד היין עולה למעלה והשמרים יורדים למטה בשולי הכלי והעולה הוא הטוב והיורד הוא הרעה ולא יעמוד זה בלתי זה והאד׳ הרוח הטוב יתאמץ בו להדריכו ולהשכילו ולייסרו עזוב חיי העולם הקצר ורוח הבהמה שבו יתאמץ לאכול ולשתות ולהעמיד הגוף על כן לא יעמיד איש בלתי שניהם והחכם עיניו בראשו לדעת אחר מי ילך אף כי לשניהם יצטרך שמי שתרח בערב שבת יאכל בשבת כן לא יקנה איש העולם הארוך אם לא בעולם הקצר על כן לא טוב להרחיק רוח הבהמה מכל וכל כדכתיב אל תשקצו את נפשותיכם והרז״ל אסור לסנף עצמו בתענית ואמר אביי בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא שירותי׳ אמנם ימשוך איש רובו בכל דרכיו אחרי האנושי ומיעוטו אחרי הבהמיי והיינו דכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע כלומר בידך הם עשה הטוב בעינך כי צריך כל איש לשניהם ואמנם יזהר איש לבלתי יורגל לכת אחרי הבהמיי אם לא להעמיד גופו בצמצום׃

שער ב מדוע נברא העולם

הנה התבאר כי לא הוצרך היוצר ליצירת העולם אם לרוב חסדיו למען ינחלו טובו יתמכו כבוד שפלי רוח נמוכי לב כאשר נראה לעין אשר חלק מהודו לבריותיו והיינו דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה כי בחסד נברא העולם בלי צורך לו ועוד סבה אחרת למען ינחלו ימצאו מספרים מעת הודו מכירי קצת הודו ופלאיו ולראות מידי יום יום גבורותיו ועלנו לשבח לאשר עשנו לתועלותינו וכל דרכיו ﭏינו לחייתנו יוצר כזה יתפאר ויתרומם׃

שער ג מדוע נעשה אדם בצלמו

יתברך אל חי עלת העלות אשר יצר את האדם בצלמו ויבחר בו מכל יצריו מעלה ומטה כאשר נראה כי האדם עליון על כל היצורים כמו שמצינו בשלמה המלך וישב שלמה על כסא ה׳ שמלך אף על המלאכי׳ אף על השדי׳ ולא מצינו מלאך ולא שד מושל על אנשי׳ ועושה בהם רצונו והטעם כי אין ביצורי׳ עובד נאמן כאדם כי המלאכי׳ אין בהם יצר הרע ואין ביניהם הרגל עבירה כי אין שם רציחה וניאוף וגניבה וגזל ועבודה זרה אמנם בקש היוצר למצוא יצירה אחת יודעת טוב ורע ובעלת יצר טוב ויצר רע אשר תבח׳ בטוב ותמאס ברע ואז ישמח במעשיו ע״כ יצר האד׳ בצלמו כלומ׳ ממוסך מכל חציו מן העליונים וחציו מן התחתוני׳ ותארו והרגושיותיו על כל והשליטו בחושיו לטוב ולרע כי חמשתם לרע ירוצו ולטוב ימהרו וחפץ זכות הלב ויושר לכתו׃

שער ד מדוע לא נעשה האדם אשר לא יחטא

הנה הקדמנו בשער ג׳ אשר חפץ השם ביצירת האיש מכל יצוריו לבעבור היות בו דעת עשות הטוב והרע כי בעשותו הטוב בהכרח לא אליו גמול כי אם תאסר הכסיל אשר קרע כסותו בטבע יש לו יתרון אשר לא יקרע כסות ולא יעשה שטות כי בהכרח לא יוכל ואין לו גמול אל המונעו מן החוזק כן האדם אם נעשה בטבע אשר לא יחטא מה גמול יש לו המוכרח עשות הטוב מי יגמול לו אמנם היודע הטוב והרע ותשתאה נפשו הבהמית עשות הרע ויעצור ברוחו ויסבול הלעג והבוז והצער והחוסר כאשר עשו המשאים הקדמונים עזבו חילם נטשו אהלים לכת באשר ימצאו השכל וחכמת הלמודיות לבא אל תכונת העולם ומעשיהו יגעו ומצאו ויסדו שבע החכמות כאשר נבאר בעזרת הצור ובישועתו׃

שער ה איך נמצאו שבע החכמות וסדרם

הנה כבר בארנו מפעל המשאים ולא נודע הסבה. אמת כי בימים הקדמונים העם הולכים בחשך ולא אור תמהו על הגלגל המקיף והככבים בלילה מאירים ושקיעתם למזרח והאחד ממהר בשקיעתו מחבירו וביום ראו השמש זורח מן המזרח ועולה עד חצי היום ובחצי היום עד הערב ישוב על עקביו ובליל׳ ראו הלבנה פעמים חסיר׳ פעמים שלימה פעמים מליאה עגולה אז פנו מכל עסקיהם להבין כח הדבר מה היה ובנו בתים בראשי ההרים כאשר עשה תלמי מלך מצרים להעמיק שאולה להתיישב בדברים אז הבינו כי השמש והירח עבדי האדון וכי אין ללבנה אור כי אם משפעת החמה ובהתרחקה ממנה תתמלא פגימתה ובהתקרבה אליה תחסר ומנו ימי החסרה ט״ו ימים וימי התמלאה ט״ו ימים ולזה קראו חדש ימי׳ והיו מתוני׳ בדברים הללו מאתים שנה עד חפשו ומצאו שבע החכמו׳ כי על ידי המפעל יכירו כח הפועל ואנה נגלו פלאי השם ליצוריו אם לא בתכונ׳ עולמו ובפלאי תנוע׳ הגלגלי׳ ואשר לא שת לבו לדעתם לא עשה קורת רוח לקונו האמנם במתניו אונו וכוחו בשרירות בטנו׃

שער ו משלש אומות אשר השכינו הפלוסופים בעולם

הקדמנו במאמ׳ איך באו החכמות ואחרי כמו׳ בתבונ׳ הדבר נקראו פלוסופים ופי׳ השם אהבי החכמה אז תקנו בעולם שלש אומת ר״ל הפלוסופים ואנשי המלחמה ועובדי האדמה. העובדי אדמה ישפיעו השנים הנותרות הצריך. ואנשי המלחמה הם הפרשים והשרים רוכבי הרכש ממונים לשמור עובדי האדמה בל יריעו בל ישחיתו כי אלמלא מורה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו והפלסופים מנהיגי השרים מהם תצא תורה ומשפט לעם כדכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה ויואב על הצבא מי גרם ליואב היות על הצבא דוד עושה משפט וצדקה ולא יעמדו כל אחד לבדו בלתי אם נועדו יחדיו. ואחר אשר התבאר איך נמצה שבע החכמות יש לנו לבאר שמם וטבעם על צד הקצור ובפרט׃

שער ז מנהג שבע החכמות ושמותם

הראשונה לכל חכמת היא חכמת הדקדוק ובלעדיה לא יכנס איש בשום חכמה כי היא המלמדת לאד׳ דעת המבטא ונקרא חכמה המבטא ככל לשון היא מפוארה ובלט״ין קורין גראמ״טיקה ואלו ידע האדם חכמת הדבור ידע עשות כל לשון מעצמו והמבין יבין כי גדולה חכמה המבטא כי בדבור נעשה העולם בצירוף האות לחברתה נגמר ונעשה המפעל׃ ב חכמת לוגי״קא היא הכרת אמתות הדבר במופת להוכיח כל דבר איך יצא לאמתו והבדל השקר מן האמת ועל זאת החכמה יסד אריס״טוטלס ז׳ ספרים כאשר תאמר ראובן הנושא ושמעון הנשוי על דרך המושל ועל צד הקצור׃ ג חכמת הדינים ונקרא חכמת אוריטו״ריקא משם תצא משפט לכל העמים אל עם ועם בתורותיו ולדון נפשות וממונות לחייב את החייב ולזכות את הזכאי׃ ד חכמת המנין הנקרא ארימי״טקא קבוע באמצע החכמות כי כולם צריכין אליה אין דבר בלי מניין על זאת החכמה נוסדו ספרים רבים שרשים ענפים תוצאות וחבורים׃ ה חכמת התשבורת הנקראת גיאומיי״טריא והיא החכמה המועולה בתכונה מכל החכמות תבונת הכוכבים בגלגלים למצא קשתו׳ הגלגל ויתרון ומה בין מחצה לשלם ומה מרובע לעגול והעגול למרובע כי מדידת הגלגל ﭏ ﭏכסון מקרן ראשונה לשלישית וכי אופק כל דבר הוא קו ישר עובר על המרכז ולדעת עובי הכוכב בגלגלו בגובהו ובשפלותו ובהיות ישר או נזור׃ ו חכמת הניגון הנקר׳ מוזי״קא הוא מזג ממסך כל דב׳ לטבע אך בשירים יש מלות משפטם להגביהם ויש מלו׳ משפטם להשפילם כאשר תראה בטבעי הרפואה היה חכמת המזג להחזיק אדם בטבעו ולמסך טבעו חם לחם קר לקר לבעבור כי אין חכמה זו מועלת רק לחיי אדם ולצרכו אנינה ממנין שבע החכמות כי כל החכמות הם תוריות זולתי זו היא צריכות ואין גמול בתלמודה׃ ז חכמת החזיון הנקרא איישטיר״נומיאה והיא סוף לכל החכמות ממנה יצאו ואליה ישובו כמ״ש כל הנחלים הולכים אל הים וכאשר הם הלכים הם שבים כן תהיה תשובות כל החכמות אל חכמת התבונה כי ימצאו כל המפעל וכל ההוה ונמצא נדרש בו בשמים ואשר יבא אל תכלית חכמת התבונה ידע כל דבר על פי הטבע כי הבורא ית׳ ברא הטבע להמציא כל דבר בו ובדבר זה ישכך תלונות הנמצאים מעליו לשלחם ביד פשעם כי הכל היא הטבע זולתי יראה לא בטבע הי׳ כאש׳ הקדמנו במאמ׳ מדוע לא נעשה האדם אשר לא יחטא כי אם היתה האמונה בטבע נמצה מוכרח עשו׳ הטוב ומה גמול ישלם לו ומחכמת התכונה נמצאו כל החכמות כי מי ישכיל ומי יפתח בו ולא ידע שרשו איכותו ומהותו ולא ישב על חוג ארץ ונטיית השמים ומסילת הכוכבים ומדת גמיהם עם ארכם וגבהם וממנו תצא רעה וטובה בטבע בגובה הכרכום ובשפלותו בהיותו נזור רע ישר טוב ורבים כאל׳ במשפטי החזיון למשיג׳ כי בחכמה זו נגלה העולם והנעלם הנמצא ומגלה בחיוב גדול ממציא מן הכח אל הפועל כאשר בדמיון הגרזן כלי הנגר והמרצע כלי הרצען כן ששת החכמות כלי התכונה כי בלעדיה לא ימצא לעולם כאשר השמש כלי הנפשות וראות הלב ושמחתו ואשר לא ידע מבואו לא יוכל להשקות נפשו הצמאה תכסוף עלות השכליי׳ בלתי הבן מבואי השמש ולזה כוונת החכם המחבר ספרו להודיע כי כל החכמות ענפי התכונה על כן בימים קדמונים ערגו כל שרים ומלכים נכספו לשכלים לדעתם ולא נתייחס האדם ﭏ אב ההמון כי אם התוודעו בשכל על חביריו והיו קורין לו המיוחם התוריי גם לבעבור המשילו השכלים התוריים גם בלשונם הם חפצים בחיוב היות משכיל בהם חפצי ותוריי בכל לשון הם מועתקים והוא שכל בדבר אמתי אשר הכל מודים בו בגלל כי שכל קיי׳ הוא לא ישתנה ואחרי קצרנו במבוא השכל נשוב לבאר מהות הטבע ואיכותו אשר הוא ממצי׳ בכח כל ההוה ובו הוסד כל מוסד ממנו פנה ממנו יתד וממנו תנועת הגלגלים ומאורי הככבים הוא מחיה הוא מקיים הוא מפסיד למען יהמו עליו רוב ההמון ילעיגו על חכמה נאריך מעט בביאור הטבע למען יבינו חסירי הדעת תכונת העולם תוצאותיו ומבואיו כי הכל בטבע אמנם הטבע דבר מחודש בלי נוצר להעמיד כל הווה ויש׃

שער ח מהות הטבע ומפעלו

יתברך אל שברא את הטבע בראשית כל למען יתהוה בו כי כל ההוה הנמצא בלתי הטבע לא ימצא דבר ומלאכת הטבע לא תושבת הוא הפועל הוא המקיים הוא המפסיד הוא המכלה ברצון יוצרו כאשר יעשה הגרזן והמסמר לפועל הגרזן מחתך והמסמר מקיים וברצון הפועל כן הטבע עושה ברצון הפועל האמיתי יסד כל הנמצא בטבע לא ייגה לריק אמנם מפעל הטבע לעולם שלם כאדם וכבהמה וכי יופסד המנהג בדבר הטבע פותח בו אמנם ברבת המנהג ירד הטבע כאשר נראה בהמות נולדות בשני ראשים וקצתם בשש רגלים אחד עז ואחד שפל כן יקרה באנשים כי יולד איש בשש אצבעות אחד בשנים או בשלושה או מחוסר אבר זרוע או שוק לפי הצטרכו לעולם ופעם יוליד איש שלום ויפה ולא יחסר כל דבר אמנם חבר יגדל על חבירו או קטן ממנו אחד גדול ואחד קטן אחד שחור ואחד לבן אחד חכם ואחד שוטה אחד יחכם לעת ילדותו וישתטה לעת זקנתו אחד נאמן ואחד שקר אחד שמן ואחד כמוש אחד עצב ואחד שמח אחד עז ואחד שפל אחד זריז ואחד עצל אחד מיושב ואחד מבולבל איש קומה יולד קטן ואיש קטן יולד גדול אחד ישית לבו ועסקיו לשכל אחד יעסוק באומנות אחד נגד אחד. כי הטבע ישים בלב תאר מלאכת לפי טבעו ככה או סתת כל אחד לפי טבעו והבנת שכלו ובכמה ענייני׳ מכוונים בני אדם אחד מחבירו כאשר אמרו רבותינו ז״ל בסנהדרין בשלשה דברי׳ אדם משתנה מחבירו בקול ובמראה ובדעת כי אם ישמעו קולות בני אדם שוים. יבא אדם לאשת חבירו בלילה המכרת אשה בקולה ואם לא ישתנה מראות יבא איש אל אשת רעהו ביום וישחף העם בזמה. ואם ישוו בדע׳ לא יוכל איש לשמור את שלו ולהניחו מפני הגנבי׳ כי כל איש ידע דעת חבירו והכל מפעל הטבע בתולדותיו כאשר אמר אפל״טון יצא לו שם הטבע מכל קדומיו כי הטבע מדומה בחיוב מוליד הכל בטבעו ונגלה הדבר במוליד איש בצלמו המדמה לו המנהג. ואם ישתנה הטבע ישנהו כעלות מחשבת המוליד או היולדת בשעת המשגל לדעת א׳ לרעה או לטובה כאשר מצינו חכמים קדמונים אין קושרים כלי כסף וכלי זהב בכרעי מטותם להוליד כדמותם וכן מצינו בתלמוד בגיטין בפרק הנזקין אשר קשרו הגוים נערי בני ישראל בכרעי מטותם וגבי פרה אדומה אר״זל כוס של זהב מעבירין לפניהם בעת יעלה עליה זכר אם כן הסכימו חכמי התלמוד ﭏ הפילוסופים בדבר זה גם אריס״טוטלוס הסכים בדבר זה וכל הבאים אחריהם כלם הסכימו כי תולדות האדם נהפכת אחרי המחשבת האיש והאשה בעת המשגל אמנם החכמים אשר הקדמנו שלמים הם אתנו בדבר הזה כי הבורא ית׳ ברא הטבע ויוכל לשנותו כי בכל יש חילוף ותמורה חבור פירוד ראשית אחרית ערך ודמיון זולתי בו. והנה ראש משרתיו הוא הטבע בפועל כרצונו הוא אשר שם באנוש דעה לטוב ורע כי יש טבע לכל אמנם אשר יכריח טבע הרע הוא הטוב ואשר יכריח טוב הוא הרע ודבר זה דרשו הקדמונים את שבע חכמות אשר על ספר להרחיק מחשבת הרעות ולזה כיון שלמה ע״ה באמרו הולך את חכמים יחכם אף ההולך בלתי ידבר חכם כי ישמע את דבריה׳ ויוסר לבבו ממחשבותיו ומשרתיו כי מה לכסיל הולך בחושך למלאות תאות גויתו ואת נפשו להושיע ישכח. וכאשר לא ישיג החרש שמע הקולות והעיור צבע המראות והסריס הנאת המשגל כן נפלאות הנאת הנפש מהנאת הגויה ע״כ מה לתבן את הבר וזה לכל גלוי על כן קצרתי בדבר ואשוב למאמר החכמה והטבע ותכונת העולם בטבע ברצון יוצר כל׃

שער ט באור הגלגל

היוצר ברא את העולם עגול ככדור כאשר נבאר בע״ה והקיף סביב העולם השמים עגולים מכל צד שלמים. כאשר חלבון הביצה מקיף סביב החלמון מכל צד והוא אור בהיר וזך הוסד על אשיות האויר שלמטה ואלו הורגלו בה בני אדם היו צופים מסוף העולם עד סופו ויקל לראות בבואה דבר גם לפני רגליו כי אין עיני האדם רואים אמנם הם כלי ההבטה כי האויר ממשיך הראות לעין והמופת עומד בחשך רואה במקום האור. עומד במקום האור לא יראה בחשך ואין האור הנזכר מרוצת המלאכים ופרישת כנפיהם בהשתלחם לארץ להגיד עתידות לראוים להגדה ובהגיע תור ההגדה לאיש היה ישן ונרד׳ כי אדם צדיק אין בארץ ראוי להסתכל באור ההוא. אמנם שומעים היו הקול נכנס באוזניהם ובלבבם בלא ראות ובהפרד המלאך כי עוד מקבל ונזכר בו והוא אשר מצינו במשה אבי כל הוזה כי קרן עור פניו למען יוכל לקבל האור הגדול ולדעת הפלוסופי׳ היא אספקלרי׳ המאירה לפי שהורש׳ להסתכל המרא׳ הגדול כי קרן עור פניו מעין אור הגדול ולא כן פירשו רז״ל כי דמות ראה מתוך אספקלרי׳ מאיר׳ וזכה וראה נבאר שלא ראה דבר לקיים מה שנ׳ כי לא יראני האדם וחי. וכל הנביאים נסתכלו מתוך ספקלריא שאינ׳ מאירה וכדמה להם כאלו ראו לקיים מה שנאמר ופראה את ה׳ ע״כ פרש״י ביבמות׃ כן האור טוב זך ובהיר דבר גופני לא יסבלנו אם קל אם כבד אף העופו׳ הפורחי׳ באור לא יוכלו עמוד למעלה בלתי יורדו כאבן כי אין דבר מתעכב למעלה זולתי רוחניים לבד בלתי גופניים׃

שער י איך נוסדו ארבע התולדות

הקדמנו לקרא אויר רוחני אשר מנו יוצא טיסת המלאכים במשלחתם לאנוש אחריו ארבע יסודות דבוקות זה בזה והם אש מים רוח עפר מעמידים זה את זה והארץ באמצע תעמוד כי האש ראשון והאויר אחריו והמים אחריהם והארץ אחרונה וכגובה השמים על הארץ כן גבה הארץ על השמים כי הארץ היא החוג שנא׳ היושב על חוג הארץ ומשפט כל חוג באמצע כי כל עוגל אם לא יתמצע בחוג לא יתיישרו הקוים וכאן אשר היסודות למעלה מן הארץ דבוקים זה על זה כן נדבקו למטה מן הארץ׃

שער יא איך עומדת הארץ באמצע העולם

בהכבד יסוד העפר מכל היסודות עומד באמצע והקלים למעלה ואשר יכבד יקרב לה ולולי חיות רעות עומדות לשטן בני אדם יוכל אדם לסבב הארץ מכל צד מפה ומפה כי הארץ עגולה ככדור והמסבב בבואו כנגדינו ידמה לו שאנחנו עליו ורגליו מכוונות נגד רגלינו תמיד רגליו ורגלינו על הארץ בסובבו כל הארץ ישוב אל מקומו הראשון. דמיון ראובן ושמעון נסעו זה מזה והלכים בשוה זה למזרח וזה למערב בסובבים כל הארץ יפגעו זה בזה על הנקודה אשר משם נסעו כי נקודת חוג הארץ באמצע ובהכבד דבר ימשוך לאמצעוה׳ כי הו׳ הנשקע מסבבי מסביבותיו^*. דמיון אחד להקל לשומעי׳ אם מחלק הארץ ﭏ עובו׳ חציה עד נראה מתוכה שפתיה וזרוק לתוכה צרור או דבר קשה ירוץ עד חוג הדבר ושם יעמוד ואם יעבור החוג כמעת אליו ישוב ותעמוד באמצ׳ מפני סבוב הגלגל לא יוכל דב׳ כבד להתקרב אליו בכח הקיפו. דמיון אחר בהחלק הארץ משני צדדים זה על זה וארבע אנשי׳ אחד אחד לכל צד זה על זה לבל יפול צרור נגד חבירו כל הצרורות יתגלגלו עד האמצעי בל ירודו משם ובלבד שתהיינה הצרורות משקל אחד ולא תקדים האחת את חברתה. ואם יכבד האחת על חברתה את אשר יותר יכבד רגע חונה קודם האחרת׃

שער יב מהו עוגל הארץ

הנה ישכיל המשכיל כי הערץ עגולה ורבו המופתים בדבר ולראו׳ העין אם יוכל איש עלות באויר עד יראה הגבעות הנשואות וכל הארץ על פני כלה בעמקי׳ וגבעות ואת נחלי המים ואת גבה גליה׳ הגבוה כנגד השפל ואת השפל כנגד הגבוה וכל הנשא על גב הארץ ידמה כשער דק על גב הכדור וראש מופתי עוגל הארץ הוא עוגל הגלגל וב״ה נבאר המופת מדוע נעשה עגול׃

שער יג מדוע נעשה עגול

מופתי העולם בעגולו הוא בעבור לא נמצא צורה נכונה בעגולה כי בכל צורות שטחיות וכרחי׳ בם לא נמצא ישרה כעגולה כי תמיד המרובע יתעכב בקצות כאשר נראה בחכמת חרשי אץ ואבן ומתכות לא נמצא כלי מחזיק כעגול. ועוד מופת עגולו לבעבור כי לא נמצא צורה זולתם מיישרת תהלוכה שוה כי המרובע המתעכב בהקף קצותיו כאשר תראה בצורה מרובעת על גב עגולה בהיקפם לא יניחו קצת המרובעת במקום תחנות העגולה׃ ועוד מופת עגולו כי אין דבר מצוי ומשונה בתאר קל ומהר מתנועע מן העגול כאשר בארתי כי המרוב׳ מתעכב בקצוותיו ובעגול איו מעכב ובטל תנועותיו בלתי תמיד יסובב יום וליל בל ינוח רגע ואלו היה בלתי עגול ינוח בהגיע בקצות וכל תנועת העולם באדם ובבהמה בדומי׳ ובמחצב נמשכים מתנוע׳ גלגל ובלתי תנועתו לא יזוזו דבר ממקומו ואשר פרש ידו באותו שעה לא יוכל להשיבה אליו הנה הוכחנו אשר תועלת גדולה לכל ההוה מעוגל הארץ׃

שער יד תנועת הגלגל וז׳ כוכבים

הגלגל מתנועע תנועה אמיתות תנועה שלימה אמנם לסבת גדלו זה נכרת תנועותיו כאשר לא נכרה מרוצת הסוס במקום רחוק הרבה מן העין ידמה במרוצתו הולך לאט כן ידמה לנו תנועת הגלגל לסבת התרחקו מעינינו. אשר אם תהיה צרור יסוד הכבד מכל היסודות עד מאה שנה לא תפול לארץ מרוב מרחקו וגודלו על הארץ כי כל הארץ אנינה למול הגלגל בנקודת המרכז הקטנה בתוך האופן הגדול שבציורים ולא יעלה אדם בשמים ויראה הארץ תחתיו בוערת באש חזק ולהבה גדולה ידמה לו כמין ככב הקטן הנראה לנו כי כמדת זה כן מדת זה וכן ארז״ל העולם תחת ככב אחד עומד ולסבת גדלו יש לדעת כי יסובב במהירות כאשר בכל יום מסובב כל הארץ וזה נראה לעין השמש זורח במזרח ושוקע במערב ולמחר יזרח במקום זרח אתמול הוא יום הטבעי ותמיד סובב סובב השמש עד הרקיע בל ינוח רגע דמיון המסמר תקוע בתוך האופן וכשיסוב האופן יסובב המסמר כן השמש והרקיע לבעבור היות תנועה הכרחיות הפך התנוע׳ רצונית שהיא למזרח והאחרת למערב. אתן לך דמיון כזבוב עולה על האופן בהפך תנועתו אף כי האופן יוליך הזבוב עמו כמה סבבוים יסוב האופן טרם יסוב הזבוב פעם אחת סביב האופן. ועל דרך זה יתקרב השמש אל הירח ואת ז׳ הככבי׳ במסלה אחת עולים על פני המזרח והגלגל אל המערב אל טבעו׃

סליק חלק א