עשרה שאלות לרבינו סעדיה גאון

עשרה שאלות לרבינו סעדיה גאון

ת̈נ̈צ̈ב̈ה̈ בתחיית המתים.

אמר רב סעדיה גאון זצ״ל שאלוני תלמידי על אודות תחיית המתים עשר שאלות ואילו הן השאלה הראשונה. קיומה מן פסוקים ומדברי חכמים ומן הדעת והן אומ׳ מי ומי יהיו מן ישראל שיזכו להחיות בימי הגאולה אני אומר שכל צדיקי ישראל וכל בעלי תשובה יזכו שכל הנפטר מן העולם הזה בלא תשובה יהיה מן המחוייבין וכך הדעת אומרת אבל הקב״ה הבטיח שכל החוזר בתשובה תקובל תשובתו מן פסוקים הרבה אם תהיה תשובתו בכל לבב אמרו חז״ל עבר אדם על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ועל כריתות ומיתות ב״ד ומי שנתחלל על ידו שם שמים על אלו העבירות אמרו שאם חזרו בתשובה בכל לבב תקובל מהם ועל כל זה נאמר הנה אני פותח את קברותיכם מכאן שכל החוזר בתשובה יכופר ואני אומר כי מעט ימותו מישראל בלא תשובה והשם ברחמיו יכפר בעדנו ויחזירנו בתשובה וימחול לעונותינו אמן. השאלה השנייה ימותו אחר שיחיו או לאו אני אומר שלא ימותו אבל יסיעו אותם מימות המשיח לעולם הבא ולגן עדן וכך אמרו חז״ל מתים שעתיד הקב״ה להחיותם שוב אינן חוזרין לעפרם. השאלה השלישית. יספיק להם העולם לאותם שיחיו ושיפרו בתחיית המתים שיהיו רבים באותה שעה שימהר הקב״ה בימינו אני אומר כי משעה שיצאו ישראל ממצרים והתורה התמימה נתנה אל בני האדם אלפים שנה ומאתים שנה פחות שיהיו שנים ושלשים דור וכל דור כ״ך רבוא מאנשים ונשיהם ואם אמרנו שכולם יעשו תשובה נמלאו הרבה מן העולם אחד מן מאה וחמישים מן העולם כדי שינתן לכל אחד יותר מן מאתים אמה לשכון הוא ובהמתו ולזרעו במה שיזרע כי כל אנשי הדורות יהיו מאה ועשרים בשנים ושלשים במשורה יהיו שלשת אלפים רבוא ושמונה מאות וארבעים רבוא וכשנתן להם מן הארץ מאה פרסאות לכל אחד שהוא מן ק׳ן הארץ ונחשוב אמות בכל ג׳ מילין ובכל מיל ארבעת אלפים אמה באמת כושי שהיא האמה אמתים וחצי מאלו האמות של זה הדור יפול לכל אחד רוחב מקום מאתים ושמונים אמות והבן. השאלה הרביעית המתים שיקומו בתחיית המתים יהיו מכירין זה לזה או לא. אני אומר שיהיו מכירין וכל אחד מהם יגש אל שבטו שכך אמר יחזקאל ע״ה אלה שמות השבטים וכל אותו העניין ותיקון השבטים היאך יחנו בארץ כל אחד במקום ידוע ותחיית המתים תהיה קודם בנין בית המקדש כמו שהוא מפורש על ידי דניאל ובעת ההוא יעמוד מיכאל וגו׳ ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. השאלה החמישית מתים שעתיד הקב״ה להחיותם יקומו במומין או לאו. אני אומר שכל אחד מהם במומיהן כגון עור ופסח ואלם ושאר המומין כדי שידע אותו בעל המום שהוא בעצמו אחר כך ירפאו שתהוי׳ האות השני וכך אמרו חז״ל עומדין במומיהן ואחר כך מתרפאין ולכך הכתוב אומר ראו עתה כי אני אני הוא. אז תפקחנה עיני עורים. השאלה השישית יאכלו וישתו וישאו נשים או לאו. אני אומר שתהיינה כאשר היה לבן מצרפית שהחי׳ אליהו וכבן השונמית שהחי׳ אלישע ז״ל לא חסר להם שום עונג ושום שמחה מדרכי בני אדם. השאלה השביעית אם ישאל שואל ויאמר היאך יוליכו אותם לעולם אחר שאין בו לא אוכל ולא משתה ולא שום דבר מדרכי בני אדם אבל יהיו שמה כמלאכי השרת. אני אומר אמנם כי כן יהיה דרכם כאשר היה דרכו של משה רבינו ע״ה שהיה בהר ק״כ יום והיה שמה כמלאכי השרת לא אוכל ולא משתה ולא שום דבר מדרכי בני אדם שנ׳ ואתנפל לפני י״י כבראשונה ארבעים יום וארבעים לילה וידוע כי שלשה פעמים עלה משה אל האלהים וישב שם כל פעם ארבעים יום וארבעים לילה הפעם הראשונה כשהוריד הלוחות אשר שבר והפעם השנית כשעלה להתפלל לכפר על ישראל עשיית העגל והפעם השלישית כשעלה להוריד הלוחות האחרונות. השאלה השמינית אם ישאל שואל ויאמר החיים בשעת הגאולה יהיו צדיקים אחר חיותם או יהיו חוטאים ויתחייבו שלא להיות בגן עדן. אני אומר כי הקב״ה היודע מה להיות קודם היותו לא יתן גן עדן לצדיקים שבאותו שעה אלא מפני שהוא יודע שיהיו הולכים ביראת שמים ולא יהיו חוטאין כך אנו כי היודע מה שלהיות אינו מנחיל גן עדן אלא מפני כי בימות המשיח יהיו צדיקים ויראי השם. השאלה התשיעית יהיה להם שכר באותה יראה אשר בימות המשיח או לאו. אני אומר כן כמו שהצדיקים בעולם הבא יהיה להם שכר טוב על יראתם ועל צדקתם הראשונות. השאלה העשירית אם ישאל שואל ויאמר המצואין בימי הגאולה והם חיים מה יהיה להם והנולדים בימי הישועה. אני אומר כי הנביאים לא אמרו שום דבר בזה העסק והעצה מתחלקת בזה העניין על שלשה עניינין יש דאמר שלא ימותו לעולם ותולין בדבר הזה מהפסוק שאמ׳ ובלע המות לנצח. ויש אומר ימותו ויחיו מיד כדי שישתו עם כל בני אדם שנגזרה עליהם מיתה. ויש אומ׳ יחיו חיים ארוכים וימותו ולא יחיו עד העולם הבא. ואני לבי נוטה לפיר׳ הזה השלישי לפי שלא מצאתי תחיית המתים בשעת הישועה אלא למי שהיה בגלות כדי שיראו הישועה הטובה הנכבדה אבל החיים והנולדים בעת הישועה כבר הגיעו לחפצם ורצונם אבל יהיו חייתם ארוכים כמו ת׳ או ת״ק שנים ומי שימות באותו זמן בן מאה שנה יהיה כמו שימות עתה בן כ׳ שנה כי הנער בן מאה שנה ימות. ומי שיחטא לחבירו והוא בן מאה שנה יהיה נחשב להם כמו נער שנ׳ והחוטא בן מאה שנה יקולל ויהיו חיים באותו הזמן נמשלים לבינינים החזקים באבנים ובסיד ובנטעים הטובים שנ׳ לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי ומעשי ידיהם יבלו בחורי. ונאמר זית רענן יפה פרי תואר. לכן דעת אלהים ליודעו תהיה אור מזהיר והלוך בעבודתו ודבוק בתורתו יאיר אותו כשמש ורשעים ידמו וכשהם . . . . בנחמות אלו העתידים לישראל הרצותים בלב ישראל וכתבתים להיות להם אמונה אומן מפני שידעתי שיחזרו ישראל למוטב באותו הזמן בעבור שבעה דברים׃ הראשון שתהיה תחיית המתים נס גדול מופלא מאותות הקב״ה ומנפלאותיו ובראותם ישראל הנס הגדול יוסיפו להאמין בה׳ ובדבריו׃ השני שיתקבצו לישראל כל הנביאים שנתנבאו להם שאנו מתאוים עתה לראות אפילו אחד מהם וכש״כ כולם׃ השלישי כל המלכים החסידים וכל החכמים והצדיקים יהיו מצואים באותו הזמן שנחפוץ עתה לראות אחד מהם׃ הרביעי שיתחברו באותו הזמן כל הקרובים שמתו לכל אדם ומתאבל עליהם יראה האב את בנו והבן לאביו ואח לאחיו׃ החמישי שיספרו החיים בתחיית המתים קורות המות שעברו עליהם לאותו הדור והיאך היה מותם ועניינים שהנפשות תלויות ודואגות על כוס המות׃ השישי שיבואו כל בני ישראל לאלפים ולרבבות כאשר קדמתי לזכרם ויהיו כולם בכבוד גדול והוד והדר ובתהלה וגדולה ובתפארה׃ השביעי שיהיה סבת התשובה ומעשים טובים באותו הזמן לזכות לחיי העולם הבא שיאמר כמו שנתקיים הנחמה הזאת כך יתקיימו כל דברי הנבואות והנחמות כולן כמו שאנו בטוחים ומיחלים כמו שנ׳ ואמר ביום ההוא. ואומר יחיינו מיומים וביום השלישי כלו׳ יחיינו ויצילנו משתי המלכיות מלכות אדום וישמעאל. וביום השלישי הוא היום שאנו מיחלים ומתאוים ונכספים יום המשיח הנחמד והחביב לישראל שאמר עליו שלמה יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יודיע ויקר דמם בעניו. שיאמר בעל הרחמים לרחם עלינו ולהסיר חמתו ואפו ממנו ויראה בצרותינו וצוקותינו וחמסינו . . . . . . . ויושיענו ויבוא הגואל בימינו ויחייה מתינו כאשר הבטיחנו שנ׳ יחיו מתיך נבלתי יקומון שיעשו גופם נבלה עליו. הקיצו ורונו שוכני עפר ללמדנו שיקומו ברנות ותושבחות להקב״ה לפי שנקברו בבכי ובמספד ובקולות יקומו בשירות שנ׳ בערב ילין בכי ולבקר רנה. בערב זה יום המיתה. ולבקר זה תחיית המתים. כי טל אורות טלך. פירוש אורות עשבים וחברו ללקוט אורות ואמרו חז״ל כי הטל שעתיד הקב״ה להחיות בו המתים הוא הטל שהחיה בו המתים בשעת מתן תורה במעמד הר סיני כשמעת דברי אלהים חיים שדבר למשה בעשר הדברות. וארץ רפאים תפיל אלו הנהרגים שלא על ייחוד השם. הקב״ה יזכנו לחיי העולם הבא ויביא בלבנו יראתו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אנו וכל ישראל חברים ונאמר אמן.

*) ענין להראות שחכמי התלמוד ז״ל היו בקיאים בכל החכמות.

הזהירנו רועה נאמן ע״ה על שמירת התולה ואמ׳ ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמי׳ אשר ישמעו אל כל החקים ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. מה שאמ׳ ושמרתם ר״ל הזהרו כי כשתלמדו התורה יהיה כל כונתכם לאהוב לבורא ית׳ ולעשות הכל לכבודו. שזו היא חכמה הראויה לכם שבאמת התורה היא עיקר כל החכמות והיא כוללת אותם וכללי כללותיהם ופרטי פרטיותם ואין ספק מתמימות התורה שבכתב פירושיו ומדרשיו לא תמצא זולתי תורה שבעל פה שחכמי התלמוד לא הניחו חכמה מכל ז׳ חכמות שלא באו נגד מחקריה וידעו אותה יותר מכל חכם שבעולם ואין חכם בעולם יכול לידע חכמה מכל אחת מהן כמו שהם יודעים אותה ובכל ז׳ חכמות היו יותר בקיאין מכל חכמי העולם. החכמה הא׳ היא חכמת ההגיון וקורא אותה ראשונה לפי שהיא הראשונה שלמדו בעולם נח ובניו לפי שהיא מבוא לכל החכמות ואז״ל גלו ערותה ואסרו אותה והזהירונו שלא להתעסק בה באומרם מנעו בניכם מן ההגיון לפי שתביא לאדם לכפור בעיקר לפי שנכשלין בה מפני שבושם ומתוך כך אומרי׳ לית דין ולית דיין ולא עולם אחר ואובדין העולם הבא. אך טוב לאדם לאור מאורה ולטעום מדבשה כי היא כמו הדבש שהוא מתוק אם יאכל ממנו כדי ספקו יועיל לו ואם יאכל הרבה יזיק לו ויקיא אותו וכן כמו האור שאם יגיע עצמו אל האור יועיל לו לחמם עצמו ואם יכניס עצמו באור ישרף ולפי׳ רז״ל נוטים לקצת דתיהם למחלקותיהם בזאת החכמה במקח ובמכר ובגיטי׳ ובקדושי׳ ומה שהקשו בדין שנים אוחזי׳ בטלית ורוב סברות בתלמוד ומחלקו׳ האמור אין הולכין על דרך החכמה הזאת. החכמה הב׳ היא חכמת החשבון. גלויה היא ומפורסמת בהרבה מקומות בתלמו׳ כגון חלה ותרומה וים שעשה שלמה ע״ה ואילן הסמוך למצר והלכות אצבעיים היוצאות? מארבעים סאה של מקוה ורבות כאלה. וכן אמרו מן הארץ ועד הרקיע מהלך ת״ק שנה. ועוביו של רקיע מהלך ת״ק שנה ובין כל רקיע ורקיע מהלך ת״ק שנה. החכמה הג׳ היא חכמת השיעור העדות עליה שפופרת שעשה רבן גמליאל שהיה משמר בה ומבין וצופה אלפים אמה לתחום שבת. והיה יודע כמה עומקו של גיא. וכן לכל חי שהוא רוצה פחות מכן או יותר מכן הכל לפי משך השפופרת כאשר הוא ידוע אצל בעלי החכמה הזאת ומאלה היו הרבה שיעורים במקדש. החכמה הד׳ היא חכמת הרפואה שכוללת חכמת הרפואה או חכמת הרפואה שכוללת חכמת הטבע. ומתוכה היו רז״ל דנים מראה דמים. ולעולם לא הגיעו הפילוסופי׳ לאחד מני אלף למה שהגיעו רבותי׳ ז״ל בזו החכמה כמו שמצינו בהילני המלכה ששלחה לרבא שתין מיני דמים וכלהו אמרינהו. וכל זה לא היה אלא מרוב החכמה. ובחכמת הרפואה הבקי הידוע בחכמה הזאת שמואל עד שנקרא שמואל אסיא על שמה והוא היה אומ׳ לכל מילי ידענא אסותיהו וכן רב שהיה חכם גדול בזו החכמה והיה מציין בבית הקברות ואומ׳ זה מת בחלי פלו׳ ובמיתה פלו׳ וזולת אלה כמה רפואות בתלמוד. וכוחות העשבים והמאכלים ובכללם אמרם אתרוג צנון וביצה אלמלא קליפתם החיצונה אינם יוצאים מבני מעים לעולם. וכל מסכת נדה מתחלתה ועד סופה מענין תולדת האדם ותחלת סדר יצירתו בבטן ולידתו וגדולו וסופו עד שיעשו יש מאין בכח החכמה ובראו אדם. ומאד נפלא עומק החכמה הזאת בהלכות שחיטה וטרפות. החכמה הה׳ היא חכמת הניגון. נחלקו בה בשיר הלוים אם עיקרו בפה או בכלי ופרשו כנורו של מקדש כמה נימין היו בו. ור׳ יוחנן בן גודגדא היה לוי מן המשוררים שהיו יודעים בשיר. ואמרו שאיבוב יחידי מחליק יפה ושל קנה קולו ערב משל נחשת ודברו על המגרפה שהיא במקדש שהיו בה עשרה נקבים וכל אחד ואחד מהם היה מוציא אלף מיני זמר. החכמה הו׳ היא חכמת הכוכבים מן העדים הנאמנים עליה הוא ר׳ אלעזר בן הורקנוס שחבר פרקים במדות הגלגלים ומהלכם על הארץ וז׳ כוכבי לכת וי״ב מזלות. וכן רבן גמליאל הנשיא עשה טבלא אחת לחקור בה עדי החדש. ושמואל היה בקי מאד בחכמה זו עד שנקרא שמואל ירחינאה על שמה לפי שהיה יודע סוד העיבור וכתב ס׳ שערים של עיבור וחבר סדר התקופות והוא היה אומ׳ נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא. ורב אחא בר אהבה חלק עליו בסדר התקופות ושאר חכמי׳ דברו הרבה בזו החכמה. והיה אומרי׳ האי מאן דבנוגה יהא. האי מאן דבחמה יהא. האי מאן דבמאדים יהא. וקבעו עתים להקזה ולישא וליתן ולצאת ולבא על סדר מהלך הכוכבים וכהנה רבות. וכן מצינו בר׳ יוחנן בן גודגדא ור׳ אליעזר חסמא ור׳ יהושע כמו בהוריות פרק הורה כהן משיח. רבן גמליאל ור׳ יהושע הוו קא אזלי בספינתא. בהדי רבן גמליאל היה פיתא. בהדי ר׳ יהושע הוה סולתא. שלם פיתא דרבן גמליאל סמך אסולתא דר׳ יהושע אמ׳ ליה חי הוה ידעת דהוה לן עכובא כולי האי דאיתת נמי סולתא אמ׳ ליה כוכב אחד יש שעולה אחד לשבעים שנה ומתעה את הספנין ואמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו. אמ׳ ליה וכל כך יש בידך ואתה יורד לספינה אמ׳ ליה עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה ר׳ יוחנן בן גודגדא ור׳ אליעזר בן חסמא שיודעין לשער כל טיפין שבים ואין להם לחם לאכול ובגד ללבוש נתן עיניו להושיבן בראש. כשעלה ליבשה שלח להם ולא באו חזר ושלח להם ובאו ואמ׳ להם כמדומין אתם ששררות אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם שנא׳ וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדוך כל הימים. החכמה הו׳ היא חכמת האלהות הזהירונו שלא לשאול מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור. והזהרונו שלא לדרוש במעשה מרכבה אפי׳ ראשי פרקי׳ וכשפתח ר׳ אלעזר בן ערך לדרוש במעשה מרכבה לפני רבו רבן יוחנן בן זכאי ירדה אש מן השמים וסבבה כל האילנות והביטו שניהם בשיחת האילנות שהיו אומרי׳ שירה וענה מלאך אחד מתוך האש ואמ׳ הן הן מעשה מרכבה. וכמעשה זה אירע לר׳ יהושע ולר׳ יוסי הכהן. והזהירונו שלא לעשות דבר שיראו בו שתי רשויות כמי באלישע אחר שנטרפה דעתו ויצא להפקר ולתרבות רעה מפני שטעה במטטרון והרהר בלבו שתי רשויות. ור׳ עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום כל אלו היו בקיאי׳ בשם עד שעלו למדריגה קרובה אל הנבואה וזולת אלה הז׳ חכמות גלו בחכמת הכשוף בכמה מקומות בתלמוד. ובמעשה דרבא בר נחמני וע׳ סנהדרין שהיו כלם בקיאין בה בכדי הצורך. וכמו שהוא בפי ערבי פסחי׳ ת״ר ג׳ אין ממצעין ואין מתמצעין ואלו הן כלב ודקל ואשה וי״א אף החזיר וי״א אף הנחש ופירוש ממצעין לא יעברו בין ב׳ אנשים. ואין מתמצעין לא יעבור איש בין שתי נשים ואי ממצעא מאי תקנתיה אמ׳ רב פפא נפתח באל ונפסיק באל אי נמי נפתח בלא ונפסק בלא נפתח באל אל מוציאו ממצרים וגו׳ לא הביט און ביעקב וגו׳ עד מה פעל אל. נפתח בלא ונפסק בלא לא איש אל ויכזב וגו׳ עוד אמרו שם הני בי תרי דקיימי ופסקנתינהו איתתא נדה אי תחלת נדה היא הורגת אחד מהם ואי סוף נדה היא מריבה עושה ביניהם ומאי תקנתיה אמ׳ רב פפא נפתח באל ויסיים באל אי נמי נפתח בלא ויסיים בלא. עוד שם הני בי תרתי נשי דקימן בשבילא ומכוונן אפיהון להדדי הנך ודאי בכשפים עסקן ולא ליחליף איניש ביניהו מאי תקנתיה. אי איכא דרכא אחרינא ליזיל ואי לא לא ליזיל ביניהו כלל ואי איכא איניש אחריני לינקוט בידיה וליזיל ואי ליכא איניש אחרינא בהדיה לימא הכי אגרת אזלת אוסיא בלוסיהא מתקטלין בחיק קבל. עוד שם האי מאן דפגע אתת׳ בעדנא דסלקא מטבילת מצוה אי איהו קדים ומשמש אחדא ליה לדידיה רוח זנונים. ואי אי היא קדמא ומשמשא אחדא לה לדידה רוח זנונים מאי תקנתיה לימ׳ הכי שופך בוז על נדיבים ומזיע אפיקים רפה. עוד שם אמ׳ ר׳ יצחק מאי דכתי׳ גם כי אלך בגא צלמות לא אירא רע וגו׳ זה הישן בצל דקל ובצלה של לבנה פי׳ לפי שדרך השדים להלוך בלילה ובזמן שהלבנה זורחת מתיראין להלוך באור והולכין במקום הצל. תני נמי הכי הישן בצל דקל יחידי דמו בראשו. עוד שם לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות ואם שתה דמו בראשו. ואי צחי מאי תקנתיה אי איכא חבריה ניתעריה ואי לא לימ׳ שבעה קולות שאמ׳ דוד במים והדר נשתי קול ה׳ על המים אל הכבוד הרעים ה׳ על מים רבים קול ה׳ בכח קול ה׳ בהדר קול ה׳ שובר ארזים וישבר ה׳ את וגו׳ קול ה׳ חוצב להבות אש קול ה׳ יחיל מדבר קול ה׳ יחולל אילות ואי לא לימ׳ הכי לולשפון אינגרון אינדרפון. לחש הוא בי כוכבי בי שמשי בי בלעי פי׳ בי כוכבי וגומ׳ כלומ׳ הנה סביבותי אנשים כחושים ושמנים באחד מהם אקח לך. עוד שם ת״ר לא יצא אדם יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות מפני שאגרת בת מחלת יוצאה היא וי״ח ריבוא מלאכי חבלה ולכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל. מעיקרא הוו שכיחי כל יומא זמנא חדא פגע בה ר׳ חנינא בן דוסא אמרה ליה אילא דמכרזי עלך ברקיע׳ הזהרו בחנינא בני ובתורתו משדנא לך נדמך תרתי מיעי פשיטי. אמר לה אי חשיבנא ברקיעא כוני האי גזרנא עלך דלא תעברי בישוב. אמרה ליה במטותא שביק לי רווחא שבק לה רביעיות ולילי שבתות וכן אירע לאביי. ועוד ענינים נפלאים כיוצא באלו יש הרבה בתלמוד ולפי׳ הזהירנו משה רבינו ע״ה בתורה ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם.

תם.